|
באי קטנטן בים התיכון, לפני אלפי שנים, התקיימה תרבות יוצאת דופן.
מקדשי האבן הענקיים הפזורים באי מלטה נבנו בצורה של גוף אישה- ראש, שדיים, ירכיים רחבות, והשער למקדש הוא בין הירכיים של הדמות הענקית.
"הנשים הלבנות", המדריכות הגדולות שבמקדשים, הדריכו נשים שהגיעו ממקומות רחוקים כדי ללמוד את מסתורין הנשיות, ואחר כך לחזור כדי ללמד את נשות הקהילה שלהן.
הידע הקדום הזה חוזר אלינו שוב....
לא ע"י ארכיאולוגים- שבינם לבין עצמם עדיין מתווכחים האם שלל יצירות החימר של הנשים השופעות שנמצאו במקדשים מרמזות על תרבות נשית.
גם לא ע"י היסטוריונים- שאין הסבר בידם על התרבות שחיה באי במשך אלפי שנים. לקטורת המתוקה שהובערה במקדשים אין שריד פיזי, וגם לא לשירת הנשים לריקודי האקסטזה ולטקסים המקודשים. ועדיין, האבנים האדירות מספרות סיפורן למי שמקשיב, והנשים הלבנות עדיין שורות ברוחן במקדשים העתיקים...
לפני כשש שנים, הגיעו לבקר באי טרה לב נאור ודב טרובניק, מנהלי "מרכז הרוח הגדולה לשאמניזם ותרבות אינדיאנית", וזוג יוצא דופן לכל הדעות. היא אשת עוצמה, שאמן ומדריכה מופלאה, הוא שאמן ומתקשר בטרנס מלא שביכולתו ליצור קשר צלול וישיר עם ישויות אנרגטיות. כשנגע באחת האבנים הענקיות במקדש הגר קים ("האבנים העומדות"), הופיעו מולו "הנשים הלבנות". אחת מהן, אישה שחורת עור ועטויה בלבן, שקעקועים מקיפים את עיניה ומעטרים את סנטרה, התקרבה אליו מופתעת, הוא הראשון שראה אותה מעבר לערפילי הזמן... לאחר ברכות והיכרות, ביקש ממנה דב להעביר דרכו קצת מהידע אל נשות העולם החדש, כדי שיוכלו לחזור ולחגוג את הנשיות שלהן כמו שעשו הנשים על האי. לאחר מה שנראה כתפילה או התיעצות פנימית, התשובה היתה חיובית, ובמשך ימים שלמים ישב דב במקדש ורשם את דבריהן של חמש מ"הנשים הלבנות"- המדריכות הגדולות- שחנכו בודאי נשים כה רבות במהלך חייהן, לנשיות של עוצמה.
אני הייתי בין הנשים הראשונות שזכו לקרוא את התוצאה הסופית, הספר "אי האלה הגדולה- לנשים שרוצות לחזור להיות אלות".
הסיפור שמשך אותי אליו יותר מכל היה סיפורה של מוב, האישה שחורת העור בה פגש דב, שנענתה לקריאה של האמא הגדולה, עזבה הכל מאחור ונדדה מרחקים עצומים אל עבר האי הקטן. וכך גם בתוכי החלה להשמע הקריאה.
התרגילים והטקסים שנתנו "הנשים הלבנות" דרך דב, החלו מחלחלים אל גופי ואל חיי, כמו מים במערה לחה, המרחיבים את הפתח באיטיות ונחישות.
אחרי שנים של עבודה אישית של עוצמה נשית, והנחיית סדנאות נשים במרכז הרוח הגדולה, עומקים חדשים נפתחו בקצב מסחרר ומרגש.
דמויות חימר של נשים שופעות מילאו את חלומותי, סמל קדום ורב עוצמה של פיריון ומחזוריות, נשים בעלות שדיים כבדות, ירכיים רחבות וישבן גם כן. המקדשים קראו לי אליהם.
ובינתיים, מתוך המילים הקסומות שבספר, למדתי את מורשתן של הנשים הלבנות.
פאתיה בת המדבר לימדה אותי לרפא בעזרת האהבה של האמא הגדולה, קורנת כוכבים מקצות אצבעותיי.
אחנמפ המצרייה הקדמונית הראתה לי איך למצוא את רצוני האמיתי במקום המקודש ביותר בגופי- מערת הקריסטלים- הרחם שלי.
מוב לימדה אותי להתבונן בעיני הנשמה שלי אל תוך לבבות גברים ולזהות מי מהם ייטיב איתי ומי לא.
ואמה הזקנה הזכירה לי לחגוג טקס עתיק מהזמן עצמו בימים של דם המחזור, חודש ועוד חודש ועוד.
וכשלא יכולתי עוד לסרב לקריאה, יצאתי למסע אל האי, אל מקדשי האלה במלטה. קסמים רבים ליוו את המסע הזה, ואני פגשתי את אלה שקראו לי מרחוק, מוב, פאתיה, אחנמפ סאני ואמה. חוויות עוצמתיות נחוו במקדשים, החלטות נלקחו, וכשחזרתי, לא יכולתי שלא לשתף נשים נוספות בחוויה העמוקה של השיבה הביתה, אל עצמינו, ואל זרועותיה האוהבות של האמא הגדולה.
הקריאה שנשמעת בספר מיועדת לכל אישה שרוצה לשוב הביתה ולחזור להיות אלה. בסדנאות, שנוצרו בהשראת התרגילים והטקסים שניתנו ע"י הנשים הלבנות, אנחנו עושות את הדרך ביחד ולא לבד...
אנחנו חוות את עוצמות הגוף שלנו, גוף אישה נותנת חיים: עיניים הרואות אל תוך הלבבות, ידיים המרפאות כל כאב, שדיים מזינות ורחם היוצרת רצון למציאות...
במהלך הסדנאות, הרחם הפכה לאט לאט למקום העוצמתי בחיי הנשים, אליה הן חוזרות שוב ושוב כדי לקבל תשובות ולהבהיר רצונות. משאלות וחלומות החלו מתגבשים ונוצרים, כאלה שנובעים ממעמקי הרחם ולא ממה ש"צריך" או "מקובל". זמן הדם הפך מעול, לזמן מיוחד בו אנחנו מקבלות בקלות מסרים לגבי חיינו והמשך דרכינו בעולם. הנשיות הפכה לחגיגה...
התרגילים הם פשוטים ועדיין חודרים עמוק, ואצל כל אחת מחלחלים למקומות המסוימים בתוכה המבקשים ריפוי. אישה אחת במהלך הסדנה הצליחה להשאיר מאחוריה טראומות עבר שהפעילו את חייה עד אז, וחוותה תחושה מלאת אקסטזה של שיבה הביתה, ומציאת מקום טוב בעולם שנראה בעיניה קשה וכואב כל חייה. אחרת ויתרה על הפחד והתחושה שעליה להזהר מאנשים שיפגעו בה. לאחר שלמדה להסתכל לתוך הלב של העומד או העומדת מולה ולדעת את ליבם, היתה יכולה להזהר ממי שצריך, ולפתוח את עצמה בשמחה כלפי האנשים המיטיבים שבחייה. נשים אחרות למדו לבחור נכון יותר את הגברים בחייהן, ולצעוד לאחור כשהן נתקלות ב"זאב" גם אם הוא זאב יפה תואר...
אני זוכרת את תחושת ההתרגשות וההפתעה שחוויתי כשראיתי כיצד נוגעים התרגילים בצורה אחרת ויחודית בכל אישה, ממיסים מחסומים ומאפשרים לכל אחת להוציא החוצה את היופי שלה. יש לי זכות גדולה להיות חלק מהתהליכים המופלאים האלה.
"הנשים הלבנות" הביאו לחיי קסמים גדולים, ואני משתפת בשמחה את הקסמים עם כל אישה שסקרנית מספיק ואמיצה מספיק כדי לצלול אל תוך מסתרי הנשיות של מקדשי האלה ממלטה.
ואם את, סקרנית ו/או אמיצה, או פשוט לא יכולה לסרב לקריאה שנשמעת בתוכך, גם את מוזמנת...
|
.jpg)
